חובות הלבבות – ספרות המוסר

פתיחה
חובות הלבבות של רבינו בחיי שייך לתחום אחר של הספרים בארון הספרים היהודי אבל לא בדיוק מחשבת ישראל אלא יותר חינוך האדם את עצמו, כלומר, ספרות המוסר. ספר זה הוא אבי ספרות המוסר ולאור גישה זו נכתבו הרבה ספרים לכל אורך התקופות היהודיות בגלות ואפילו לימנו.
ר' בחיי אומר שהוא הולך בעקבות הרס"ג, כמו רס"ג הוא אומר שיש לאדם שלושה מפתחות לתורת ה' והם השכל, הכתוב והמסור.
חלוקת התורה לשני חלקים – והדמיון לרס"ג
ר' בחיי אומר שיש שני חלקים בחכמת התורה:

חובות האברים. המצוות שאנו מקיימים באברים כגון נט"י ידיים ולולב, צדקה וכו'.
חובות הלבבות. המצוות שמקיימים בלי הגוף כגון אהבת ה' ויראת ה'.
כמו שיש בחובות האברים עשין ולאוין כך בחובות הלבבות.
מצוות שכליות ושמעיות
כמו הרס"ג שאומר שיש מצוות שכליות וגם מצוות שמעיות כך גם אומר ר' בחיי. בעוד שהמצוות שבחובות האיברים הם שכליות ושמעיות המצוות השייכות לחובות הלבבות אינן שייכות למצוות השמעיות אלא לשכליות בלבד.(עיין מצגת 8)
הצורך בכתיבת הספר
ר' בחיי מסביר שהוא ראה בספרות עד ימיו ספרים המדברים על חובות הלבבות והיות והדבר מוזכר מאוד במקורות היהודיים במקרא(מצגות 9 - 14) הוא הרגיש צורך לכתוב ספר המדבר על מצוות האלה. אי הכתיבה של סוג הספרים האלה היה מעלה על הדעת שסוג הספרים האלה אינו רצוי וכי חובות הלבבות בעל מעמד פחות והוא כתב את ספרו בשביל להוציא מליבם של אנשים שלא לחשוב שדבר זה פחות.
הביקורת על לימוד התורה בזמנו
ר' בחיי בא בטענה על האנשים לומדי התורה בזמנו שהם לא משקיעים את זמנם בצורה הטובה ביותר, אדם שעוסק כל הזמן בעיון ולא הגיע כלל למצב תקין נפשית – מה עוזר ללמוד כל היום בעיון ולא לעסוק בעולם הרוחני שלו עצמו. טענה זאת של ר' בחיי וקריאת התיגר על העולם הפלפולי ישמש כאבן דרך מרכזית לכל לימודי המוסר בהמשך הדורות(מצגת 16) .
ניתן להגיד לפי ר' בחיי שעניין לימוד התורה הוא בשביל להגיע להלכה ולא לעסוק בפלפול התלמודי בכלל, בדומה לדרך שהרמב"ם ראה את התלמוד, כדרך להגיע להלכה.
משלי ר' בחיי
משל העבד וגביית הממון
המלך מחייב את העבד לגבות ממון מאנשים והמלך שואל אותו כמה הגיע והוא אומר שהוא לא ספר את הממון וכל אחד סמך על מה שנתן והמלך התרגז על זלזול העבד. כך גם בעולם המחשבה שאם אדם מקבל את האמונה כקבלה ולא משקיע מחשבה בדברים אלא לוקח מה שהוריו אמרו לו הוא בעצם מזלזל בדברי הקב"ה
משל זרעי המשי(לא מדויק)
מלך אחד חילק לשני אנשים, אחד חכם והשני סכל. החכם לקח את המשי שהיה לו ופיצלו לשלושה חלקים והוא יצר בגדים בהתאם לרמה של כל אחד מהרמה שלו ובבגדים הטובים שהוציא בהם עמד לפני המלך, הסכל לקח את הכול ומכר הכול ונהנה ממנו בעוה"ז.
העולה מן הנמשל הוא שיש עדיפויות בעולם התורה, הכי חשוב הוא העיסוק בחובות הלבבות, המשני הוא חובות האברים והשלישי הוא שאר הדברים שלא צריך פעול השכל היא לנצל את כל התורה לרצונותיו האישיים.