אתמול שחזרתי הבייתה מהעבודה , ראיתי עדר קטן של חזירי בר , וזה גרם לי לחשוב על העתיד שלנו , בקרוב גם העדרים האחרונים האלה ימותו , שטחים בשביל לחיות כבר אין להם.
הם היו כאלה חמודים , נראו לחוצים .
מחפשים משהו לאכול בעולם האגרסיבי הזה .
פעם היו חיים בגן העדן .
אנשים חושבים שגם העדן זה מטאפורה , ובעיני זה היצירה הראשונית .
ואז פתאום ירדה לי דמעה לא רצונית , בצד הימיני של העין , שהפכה לפרץ דמעות של ילד בן 3 שלקחו לו צעצוע.
חשבתי עמוק על העולם הזה ומה שקורה לו ופשוט התחלתי לבכות.
כאבתי את כאבם.
היה להם שטח היה להם חיים , היו אוכלים פטריות , אוכלים חרקים.
הגיעו להם כמה חייזרים , עם דחפורים .
והפכו את הטבע שלהם לשדה של אבנים.
ומה נשאר להם בעולם הזה , אם לא לחפש חיים אחרים .
אבל אל תשכחו מתישהו במהלך ההיסטוריה אמרו שאנחנו הכי נאורים.
ככה הם אומרים לנו בוגרי כל התארים , אבל אי אפשר לשקר למי שהאמת אצלו כבר בפנים.
ואם תשאלו אותי , אנחנו החזירים האמיתיים.
אין ספק שאנחנו הורסים במו ידינו את העולם